Divrei HaYamim II 36 – דברי הימים ב לו‏ – Mikraot Gedolot

(א) וַיִּקְחוּ֙ עַם⁠־הָאָ֔רֶץ אֶת⁠־יְהוֹאָחָ֖ז בֶּן⁠־יֹאשִׁיָּ֑הוּ וַיַּמְלִיכֻ֥הוּ תַֽחַת⁠־אָבִ֖יו בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃

Then the people of the land took Jehoahaz the son of Josiah, and made him king in his father's stead in Jerusalem.

מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לרש״ימנחת שימלבי״םעודהכל

(א-ג) מלכות יהואחז * – מלכים ב כ״ג:ל׳-ל״ג

וּנְסִיבוּ עַמָא דְאַרְעָא יַת יְהוֹאָחָז בַּר יאִשִׁיָהוּ וְאַמְלִיכוּ יָתֵיהּ תְּחוֹת אֲבוּהִי בִּירוּשְׁלֵם.

מפני מה משחו את יהואחז, מפני יהויקים אחיו שהיה גדול ממנו. מי קשיש והא כתיב ובני יאשיהו הבכור יוחנן והשני יהויקים והשלישי צדקיה והרביעי שלום, ואמר רבי יוחנן הוא יוחנן הוא יהואחז הוא צדקיה הוא שלום, אלמא יהואחז קשיש, לא לעולם יהויקים קשיש ואמאי קרי ליה בכור, שהוא בכור למלכות, ומי מוקמינן זוטא קמי קשישא והכתיב ואת הממלכה נתן ליהורם כי הוא הבכור, ההוא ממלא מקום אבותיו, יהויקים אין ממלא מקום אבותיו. אמר מר הוא שלום הוא צדקיה הא חד וחד קא חשיב דכתיב השלישי הרביעי, אמאי קרי ליה שלישי, שהוא שלישי לבנים, ואמאי קרי ליה רביעי שהוא רביעי למלכות משום דמלך יכניה קמיה, בתחלה מלך יהואחז ולבסוף מלך יכניה ולבסוף מלך צדקיה, תאנא הוא שלום הוא צדקיה ולמה נקרא שמו שלום שהיה שלם במעשיו, איכא דאמרי ששלמה מלכות בית דוד בימיו, ומה שמו, מתניה שמו דכתיב וימלך מתניה דודו תחתיו ויסב שמו צדקיהו יה יצדיק עליך את הדין אם תמרוד בי שנאמר ויביאהו בבלה, וכתיב וגם במלך נבוכדנאצר מרד אשר השביעי וגו׳.

וימליכהו תחת אביו – אע״פ שהיה יהויקים אחיו גדול ממנו כ״א חדשים.

and made him king instead of his father although Jehoiakim his brother was twenty-one months his senior.

וימליכהו תחת – התי״ו רפויה.

ויקחו – כ״ז מועתק ממלכים כ״ג למ״ד, ועמ״ש.

מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לרש״ימנחת שימלבי״םהכל

(ב) בֶּן⁠־שָׁל֧וֹשׁ וְעֶשְׂרִ֛ים שָׁנָ֖ה יוֹאָחָ֣ז בְּמׇלְכ֑וֹ וּשְׁלֹשָׁ֣ה חֳדָשִׁ֔ים מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃

Joahaz was twenty-three years old when he began to reign; and he reigned three months in Jerusalem.

מקבילות במקראתרגום כתוביםמנחת שיעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

בַּר עֶשְרִין וּתְלַת שְׁנִין יוֹאָחָז כַּד מְלַךְ וּתְלָתָא יַרְחִין מְלַךְ בִּירוּשְׁלֵם.

בן שלוש ועשרים – במקצת ספרים מלא וא״ו וכן במסו׳ כל כתובים מלא.

מקבילות במקראתרגום כתוביםמנחת שיהכל

(ג) וַיְסִירֵ֥הוּ מֶלֶךְ⁠־מִצְרַ֖יִם בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם וַֽיַּעֲנֹשׁ֙ אֶת⁠־הָאָ֔רֶץ מֵאָ֥ה כִכַּר⁠־כֶּ֖סֶף וְכִכַּ֥ר זָהָֽב׃

And the king of Egypt deposed him at Jerusalem, and fined the land one hundred talents of silver and a talent of gold.

מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קר״י אבן כספירלב״גמצודת דודעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְאַעְדִי יָתֵיהּ מַלְכָּא דְמִצְרַיִם מִלְמִמְלַךְ בִּירוּשְׁלֵם וּגְבָא מִן יָתְבֵי אַרְעָא דְיִשְרָאֵל מְאָה קִנְטֵנְרִין דְסִימָא וְקִנְטִינָר דִדְהָב.

ויסירהו מלך מצרים בירושלים – מבואר במלכים היטב ויאסרוהו פרעה נכה ברבלה בארץ חמת (מלכים ב כ״ג:ל״ג).

בירושלים – ממלוך בירושלים.

ויענש את הארץ – ליתן מסים דוגמא וענשו אותו מאה כסף (דברים כ״ב:י״ט).

And the king of Egypt deposed him in Jerusalem This is explained thoroughly in II Kings (23:33): "And Pharaoh-Neco imprisoned him in Riblah in the land of Hamath.⁠"

in Jerusalem from reigning in Jerusalem.

and he imposed a fine upon the land to give taxes. An example is (Deut. 22:19): "And they shall fine him one hundred pieces of silver.⁠"

¹ויסירהו מלך מצרים בירושלם – פי׳: ²ממלוך בירושלם; וכן כת׳ במלכים ״ממלך בירושלם״ (מלכים ב כ״ג:ל״ג). ³ו״ברבלה בארץ חמת״ הוא שאסרהו (שם) והסירו מהמלוכה.

1. ויסירהו וכו׳. דיבור זה חסר בכת״י מינכן, וסביר שהוא מתוספותיו של רד״ק.

2. ממלוך בירושלם. כך בתרגום ובמיוחס לרש״י.

3. ו״ברבלה...⁠״ וכו׳. כך כתוב במלכים שם; ובכן, לא הסיר אותו מהמלוכה בירושלים אלא ברבלה, ו״ויסירהו...בירושלים״ כאן פירושו: הסירו ממלוך על ירושלים.

The king of Egypt deposed [Jehoahaz] in Jerusalem. This means from reigning in Jerusalem. Indeed, in Kings it says “from reigning in Jerusalem” (2 Kings 23:33). But it was “in Riblah in the region of Hamath” where he imprisoned him (ibid.) and deposed him from the kingship.

ויסירהו מלך מצרים בירושלים – בהיותו בירושלים, כי בא מלך מצרים או שלוחו שהוא כמותו בירושלים, ולקחו יואחז והוליכוהו מצרימה.

ויסירהו מלך מצרים בירושלים – כבר נתבאר בספר מלכים כי כבר שם אותו מלך מצרים במאסר (מלכים ב כ״ג:ל״ג).

בירושלם – ר״ל ממלוך בירושלים.

ויענש – על שהמליכו את יהואחז לפני יהויקים אחיו הגדול ממנו אשר לו משפט המלוכה.

מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קר״י אבן כספירלב״גמצודת דודהכל

(ד) וַיַּמְלֵ֨ךְ מֶלֶךְ⁠־מִצְרַ֜יִם אֶת⁠־אֶלְיָקִ֣ים אָחִ֗יו עַל⁠־יְהוּדָה֙ וִיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם וַיַּסֵּ֥ב אֶת⁠־שְׁמ֖וֹ יְהוֹיָקִ֑ים וְאֶת⁠־יוֹאָחָ֤ז אָחִיו֙ לָקַ֣ח נְכ֔וֹ וַיְבִיאֵ֖הוּ מִצְרָֽיְמָה׃

And the king of Egypt made Eliakim his brother king over Judah and Jerusalem, and changed his name to Jehoiakim. And Neco took Joahaz his brother, and carried him to Egypt.

מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״יעודהכל

(ד-ה) מלכות יהויקים * – מלכים ב כ״ג:ל״ד-ל״ז

וְאַמְלִיךְ מַלְכָּא דְמִצְרַיִם יַת אֶלְיָקִים אֲחוּהִי עַל יְהוּדָה וִירוּשְׁלֵם וְאַחֲזַר יַת שְׁמֵיהּ יְהוֹיָקִים וְיַת יְהוֹאָחָז אֲחוּהִי דְבַר חֲגִירָא וְאַיְתֵי יָתֵיהּ לְמִצְרַיִם.

ויסב את שמו יהויקים – כך דרך המלכים והשרים שמכנים למשרתיהם שם שהם רוצים דוגמא ויקרא פרעה שם יוסף וגומר (בראשית מ״א:מ״ה), וכן ויקרא משה להושע בן נון יהושע (במדבר י״ג:ט״ז), וכן וישם שר הסריסים שמות וגו׳ (דניאל א׳:ז׳), והכל כדי להודיע שהוא מושל בו לכנות לו שם כרצונו.

ויסב את שמו יהויקים – למה קרא שמו יהויקים למעלה מפורש כי לאחר שהרג פרעה יאשיהו המליך מלך והעניש׳ למס עובד.

and he changed his name to Jehoiakim It is the custom of kings and princes to bestow a by-name upon their servants as they wish. An example is (Gen. 41:45): "And Pharaoh named Joseph, etc.,⁠" and so (Num. 13:16): "and Moses called Hoshea the son of Nun, Joshua,⁠" and so, (Dan. 1:7): "Now the chief officer gave them names, etc.⁠" All this is to make known that he rules over him to name him as he desires.

and he changed his name to Jehoiakim Why did he change his name to Jehoiakim? It is explained above that after Pharaoh slew Josiah, he appointed a king and fined them by imposing a tribute of enslavement upon them.

מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״יהכל

(ה) בֶּן⁠־עֶשְׂרִ֨ים וְחָמֵ֤שׁ שָׁנָה֙ יְהוֹיָקִ֣ים בְּמׇלְכ֔וֹ וְאַחַ֤ת עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם וַיַּ֣עַשׂ הָרַ֔ע בְּעֵינֵ֖י יְהֹוָ֥הי״י֥ אֱלֹהָֽיו׃

Jehoiakim was twenty-five years old when he began to reign; and he reigned eleven years in Jerusalem; and he did that which was evil in the sight of Hashem his God.

מקבילות במקראתרגום כתוביםעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

בַּר עֶשְרִין וַחֲמֵשׁ שְׁנִין יְהוֹיָקִים כַּד מְלַךְ וְחַד סְרֵי שְׁנִין מְלַךְ בִּירוּשְׁלֵם וַעֲבֵד דְבִישׁ קֳדָם יְיָ אֱלָהֵיהּ.

מקבילות במקראתרגום כתוביםהכל

(ו) עָלָ֣יו עָלָ֔ה נְבוּכַדְנֶאצַּ֖ר מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֑ל וַיַּאַסְרֵ֙הוּ֙ בַּֽנְחֻשְׁתַּ֔יִם לְהֹלִיכ֖וֹ בָּבֶֽלָה׃

Nebuchadnezzar king of Babylon came up against him, and bound him in fetters, to carry him to Babylon.

מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״םעודהכל

(ו-ח) סוף יהויקים * – מלכים ב כ״ד:א׳-ו׳

עֲלוֹהִי סְלִיק נְבוּכַדְנֶאצַר מַלְכָּא דְבָבֶל וְאַסְרוֹהִי בְּכִירוּמְנַקִיָהוּ (ס״א בְּכֵירוֹמַנְקַיָא) בְּשׁוּשְׁלָוָן דִנְחָשָׁא לְאוֹבָלָא יָתֵיהּ לְבָבֶל.

עליו עלה נבוכדנאצר – כי לא יכול פרעה לצאת מארצו כמו שכתוב: ולא הוסיף עוד מלך מצרים לצאת מארצו כי לקח מלך בבל מנחל מצרים עד נהר פרת כל אשר למלך מצרים (מלכים ב כ״ד:ז׳) שנצח בשנה הרביעית בכרכמיש של נהר פרת כמפורש (ירמיהו מ״ו:ב׳).

להוליכו בבלה – ולא הוליכו לאשור אלא בדרך מת והשליך נבלתו וכן ניבא קבורת חמור יקבר סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלים (ירמיהו כ״ב:י״ט) והיכן קבורת חמור במעי הכלב וכן מוכיח וישכב יהויקים עם אבותיו (מלכים ב כ״ד:ו׳), ולא כתב ויקברהו.

Nebuchadnezzar the king of Babylon advanced upon him because Pharaoh could not go forth from his land, as it is written (II Kings 24:7): "And the king of Egypt no longer went out of his land, for the king of Babylonia had taken from the river of Egypt until the Euphrates River, all that belonged to the king of Egypt,⁠" for he defeated him in the fourth year in Carchemish on the Euphrates River, as is delineated in Jeremiah (46:2).

to bring him to Babylon He did not actually bring him, however, but he died on the way, and they cast away his corpse, and so did Jeremiah prophesy (22:19): "A donkey's burial shall he be buried, dragged and tossed past the gates of Jerusalem.⁠" Now where is a donkey's burial? In a dog's stomach, and so it is apparent in II Kings (24:6): "And Jehoiakim slept with his forefathers,⁠" but it is not written: "and they buried him.⁠"

להליכו בבלה – ¹ולא הוליכו, כי בדרך מת; ועליו נאמר ״קבורת חמור יקבר סחוב והשלך״ וגו׳ (ירמיהו כ״ב:י״ט). ²והנה כת׳ בדניאל ״ויתן יי׳ בידו את יהויקים מלך יהודה ומקצת כלי בית האלהים ויביאם ארץ שנער״ (דניאל א׳:ב׳)! אם כן ³הוליכו לבבל עם הכלים, ואחר כן השיבו לירושלם – ⁴כי אחת עשרה שנה מלך (לעיל פס׳ ה) – ואחר כן ⁵חזר ומרד בסוף ימיו; ותפשוהו הגדודים שם (מלכים ב כ״ד:א׳-ב׳), ומת בדרך בידם כמו שאמ׳ ״סחוב והשלך״. ⁶ופי׳ ״להוליכו״: והוליכו, כמו ״להרגו בערמה״ (שמות כ״א:י״ד): והרגו.

1. ולא הוליכו וכו׳. השוו המיוחס לרש״י.

2. והנה כת׳ בדניאל וכו׳. מכאן עד סוף דבריו על פסוק י חסר בכת״י מינכן, וסביר שהוא מתוספותיו של רד״ק. בתוספת זו, מכוח הפסוק בדניאל, חוזר רד״ק ממה שהוא כתב ״ולא הוליכו״ ומפרש אחרת (השוו לעומת השערתו של י׳ ווייסע, שלא ידע שרוב הדיבור הוא תוספת, ומציע שמההתחלה דעת רד״ק היתה לשלול את הפירוש ״ולא הוליכו״ שהוא ראה במיוחס לרש״י).

3. הוליכו לבבל עם הכלים. ר״ל: עם מקצת הכלים; והיינו בתחילת מלכות נבוכדנצר, שהיא השנה הרביעית ליהויקים. ראו ביתר הרחבה דבריו על מלכים ב כ״ד:א׳ (והשוו דבריו על הפסוק בירמיהו). כבר מפרש כן הראב״ע על הפסוק בדניאל; ראו שם באורך.

4. כי אחת עשרה שנה מלך. ר״ל: ולא יתכן שהוגלה בשנה הרביעית למלכותו ולא חזר.

5. חזר ומרד. בפעם הראשונה עלה עליו נבוכדנצר, אולי מפני שיהויקים היה תחת יד מצרים, כי מלך מצרים הוא שהמליך אותו; אך לא מצאתי מקור לכך שהוא מרד בפעם הראשונה. אולי מניח רד״ק מצד הסברא שהוא מרד אז; או משמעות ״חזר ומרד״ היא שהוא חזר לסכסך עם מלך בבל.

6. ופי׳ ״להוליכו״: והוליכו וכו׳. ראו דברי הימים ב ל״ב:א׳ ד״ה ״ויאמר לבקעם אליו״ ובהערות.

In order to bring [Jehoiakim] to Babylon. But [Nebuchadnezzar] did not in fact bring him there, for Jehoiakim died on the way: it is about him that the text says, “He shall have the burial of an ass, dragged out and cast aside …” (Jeremiah 22:19). However, the text says in Daniel: “The Lord delivered King Jehoiakim of Judah into his hands, together with some of the vessels of the House of God, and he brought them to the land of Shinar” (Dan 1:2)! If this is the case, then [Nebuchadnezzar] did bring him to Babylon, together with the vessels. Afterward, however, he brought him back to Jerusalem—Jehoiakim did, after all, reign for eleven years (v. 5)—and toward the end of his life, Jehoiakim started up again and rebelled. The troops then captured him there (2 Kings 24:1–2) and he died on the way, while in their hands, as the text says, “dragged out and cast aside.” “In order to bring him,” then, means that they actually brought him, just as “to kill him treacherously” (Exodus 21:14) means that he actually killed him.

ויאסרהו בנחשתים להוליכו בבלה – זה היה בשנה הראשונה לנבוכדנצר ובשנת שלש למלכות יהויקים כמו שנזכר בספר דניאל (דניאל א׳:א׳) וידמה שלא הביא יהויקים לבבל אך קבל עליו לעבוד אותו ר״ל לתת לו מס והניחו לשוב למלכותו ואחר כן עבד אותו שלש שנים ושב למרוד בו כמו שבארנו בספר דניאל. והנה כאשר אסר אותו בראשונה להוליכו בבלה הביא מכלי בית י״י לבבל ויתנם בהיכלו בבבל כמו שנזכר בראש ספר דניאל.

בנחשתים – במאריך הבי״ת.

ויאסרהו – קשרו בשלשלאות של נחושת להוליכו אל בבל ומת בדרך כמ״ש בירמיה.

עליו עלה – עמ״ש במלכים שם ובתחלת ספר דניאל, ומ״ש ויתנם בהיכלו היינו בהיכל ע״ז שלו כנזכר בדניאל.

מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״םהכל

(ז) וּמִכְּלֵי֙ בֵּ֣ית יְהֹוָ֔הי״י֔ הֵבִ֥יא נְבוּכַדְנֶאצַּ֖ר לְבָבֶ֑ל וַיִּתְּנֵ֥ם בְּהֵיכָל֖וֹ בְּבָבֶֽל׃

Nebuchadnezzar also carried of the vessels of the house of Hashem to Babylon, and put them in his temple at Babylon.

מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ימצודת דודעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

וּמִן מָאנֵי בֵּית מַקְדָשָׁא דַייָ אַיְתֵי נְבוּכַדנֶאצַר לְבָבֶל וִיהָבִינוּן בִּפְלָטֵירֵיהּ (ס״א בְּפַלְטֵרִנֵיהּ) בְּבָבֶל.

ומכלי בית י״י – ומקצת כלי בית י״י, ועל זה נתנבא ירמיה כי כה אמר י״י צבאות אלהי ישראל על הכלים הנותרים וגו׳ (ירמיהו כ״ז:כ״א). ומקשה בסדר עולם בשנת שלש למלכות יהויקים מלך יהודה, ויתן י״י בידו (דניאל א׳:א׳-ב׳) וכאן מוכיח שהיה בי״א למלכות ומה ת״ל בשנת שלש למרדו שנאמר: ויהי לו יהויקים עבד שלש שנים וישב וימרוד בו (מלכים ב כ״ד:א׳) שלשה שנים ובשנת שלשה למרדו עלה עליו והוא שנת שמונה לנבוכדנאצר דאמ׳ מר שנה ראשונה כבש נינוה שניה כבש יהויקים ושלש׳ שנים מרד בו והוא לא מלך כי אם בשנ׳ ארבע ליהויקים שנ׳ בשנת הרביעית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה היא השנה הראשונה לנבוכדנצר (ירמיהו כ״ה:א׳).

And some of the vessels of the House of the Lord And some of the vessels of the House of the Lord, and concerning this, Jeremiah prophesied (27:21): "For so said the Lord of Hosts, the God of Israel, concerning the vessels remaining, etc.⁠" Seder Olam questions (Dan. 1:1): "In the third year of the reign of Jehoiakim, king of Judah, etc. and the Lord delivered...into his hand.⁠" Here, however, it is apparent that it was in the eleventh year of his reign. Now what is the meaning of "in the third year"? Counting from his rebellion, for it is stated (II Kings 24:1): "and Jehoiakim was his vassal for three years, then he turned and rebelled against him" for three years, and in the third year of his rebellion, he advanced against him, and that is the eighth year of Nebuchadnezzar, for the master taught: In the first year [of his reign] he conquered Nineveh; in the second year he vanquished Jehoiakim, who served him for three years and rebelled against him for three years, and he did not reign until the fourth year of Jehoiakim, for it is stated (Jer. 25:1): "in the fourth year of Jehoiakim, the son of Josiah, king of Judah – that was the first year of Nebuchadnezzar.⁠"

כהיכלו – בארמונו שהיה לו בבבל.

מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ימצודת דודהכל

(ח) וְיֶ֩תֶר֩ דִּבְרֵ֨י יְהוֹיָקִ֜ים וְתֹעֲבֹתָ֤יו אֲשֶׁר⁠־עָשָׂה֙ וְהַנִּמְצָ֣א עָלָ֔יו הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל⁠־סֵ֛פֶר מַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וִיהוּדָ֑ה וַיִּמְלֹ֛ךְ יְהוֹיָכִ֥ין בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃

Now the rest of the acts of Jehoiakim, and his abominations which he did, and that which was found in him, behold, they are written in the book of the kings of Israel and Judah; and Jehoiachin his son reigned in his stead.

מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קמצודת דודמלבי״םעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

וּשְׁאָר פִּתְגָמֵי יְהוֹיָקִים וְרִיחוּקֵיהּ וּמַה דִי עֲבַד וְסוּרְחָנָא דְאִשְׁתְּכַח עֲלוֹהִי הָא אִנוּן כְּתִיבִין עַל סֵפֶר מַלְכַיָא דְבֵית יִשְרָאֵל וּדְבֵית יְהוּדָה וּמְלִיךְ יְהוֹיָכִין בְּרֵיהּ תְּחוֹתוֹהִי.

ותועבותיו – שבא על אמו.⁠¹

והנמצא עליו – כתובת קעקע.

1. השוו ויקרא רבה י״ט:ו׳.

and the abominations that he was intimate with his mother.

and that which was found upon him This alludes to a tattoo, [something found on the body].

על ספר מלכי ישראל ויהודה – ¹זהו ספר ירמיהו; ושם ספר תועבותיו ²בפרשת ״הוי בונה ביתו״ (ירמיהו כ״ב:י״ג). כי בספר מלכים אין כת׳ מתועבותיו דבר, אלא בסתם: ״ויעש הרע בעיני יי׳⁠ ⁠⁠״ (מלכים ב כ״ג:ל״ז).

1. זהו ספר ירמיהו. אין רד״ק מפרש מדוע ספר ירמיהו ייקרא ״ספר מלכי ישראל ויהודה״.

2. בפרשת ״הוי בונה ביתו״. ראו דבריו שם, איפה שהוא מפרש אותה הפיסקה על יהויקים.

In the books of the kings of Israel and Judah. This is the book of Jeremiah: it is there that [Jehoiakim’s] abominable deeds are recorded, in the passage [that begins], “Whoa to him who builds his house” (Jeremiah 22:13). For in the book of Kings none of his abominable deeds are recorded, only the general [statement], “He did what was displeasing to the Lord” (2 Kings 23:37).

והנמצא עליו – ר״ל תועבותיו שבסתר אשר נתגלה לאחר זמן.

והנמצא עליו – פרש״י כתובת קעקע, ויל״פ כל מה שמצאו בספרים מספוריו כתבו על ספר מלכי ישראל.

מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קמצודת דודמלבי״םהכל

(ט) בֶּן⁠־שְׁמוֹנֶ֤ה שָׁנִים֙ יְהוֹיָכִ֣ין בְּמׇלְכ֔וֹ וּשְׁלֹשָׁ֤ה חֳדָשִׁים֙ וַעֲשֶׂ֣רֶת יָמִ֔ים מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָֽהי״יֽ׃

Jehoiachin was eight years old when he began to reign; and he reigned three months and ten days in Jerusalem; and he did that which was evil in the sight of Hashem.

מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גרד״קרלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״םעודהכל

(ט-י) מלכות יהויכין * – מלכים ב כ״ד:ז׳-י״ז

בַּר תַּמְנֵי שְׁנִין יְהוֹיָכִין כַּד מְלַךְ וּתְלָתָא יַרְחִין וַעֲשַרְתֵּי יוֹמִין מְלַךְ בִּירוּשְׁלֵם וַעֲבַד דְבִישׁ קֳדָם יְיָ.

^אושלשה חדשים {ועשרת ימים} מלך – כי אמרו לו אנשי מלכותו: גור טב מן גור^ב ביש לא תרבי, וכל שכן גור ביש מן גור ביש, וכל הענין ככתוב על הסדר (ויקרא רבה י״ט:ו׳).

א. פירוש זה מופיע בכ״י מינכן 5, וחסר בכ״י רוסטוק 32, טורינו 124 (לפי עדות קירכהיים)

ב. לפנינו: ״מכלב ביש לא תרבי, גור ביש מכלב ביש על אחת כמה וכמה״

בן שמונה שנים יהויכין – ובספר מלכים כת׳ ״בן שמנה עשרה שנה״ (מלכים ב כ״ד:ח׳)! אפשר כי יהויקים אביו המליכו בשנה ראשונה שמלך הוא, ¹שימלך תחתיו אחריו. והיה אז בן שמנה שנים, ועתה כשמלך אחר אביו – בן שמנה עשרה.

1. שימלך תחתיו אחריו. על הפסוק במלכים ד״ה ״בן שמונה עשרה״ הוא מוסיף לבאר: ״אולי היו לו בנים אחרים; ועוד, כי ראה שמלכותם תלויה ביד אחרים, לא ידע אם יסירוהו מהמלוכה כמו שעשו לאחיו״.

Jehoiachin was eight years old. But in the book of Kings it says “eighteen years old” (2 Kings 24:8)! It might be that his father Jehoiakim, in the first year of his own reign, designated him to be king, to reign after him in his place. So it was then that he was eight years old. But at this point, when he took over for his father as king, he was eighteen years old.

ושלשה חדשים ועשרת ימים מלך בירושלים – הנה בספר מלכים לא זכר רק החדשים ולא דקדק בעשרת הימים הנוספים.

בן שמנה שנים יהויכין במלכו – בספר ג׳ של עזרא שלהם כתוב בן שמנה עשרה כמ״ש במלכים ב׳ כ״ד אמנם בספרים שלנו כתיב כאן בן שמונה שנים ועיין בסדר עולם סימן כ״ה ומ״ש רד״ק והרי״א ובעל כלי יקר בס׳ מלכים.

בן שמונה שנים – ובמ״ב נאמר בן שמנה עשרה שנה ואלו יהויקים אביו המליכו בחייו עשר שנים על כי ראה אשר עם הארץ המליכו לפניו את אחיו הקטן ממנו וחשש פן לאחר מותו ימליכו הקטן לפני הגדול לזה המליכו בחייו ואמר כאן עת מלכו בחיי אביו ובמלכים ב׳ עת מלכו לאחר מות אביו.

ושלשה חדשים וכו׳ – ר״ל משמלך לאחר מיתת אביו ובמ״ב לא חש לכתוב עוד עשרה ימים.

בן שמונה במלכים כתוב בן שמונה עשרה, וכבר בארתי שם שפרעה השליכו בעת שהמליך את יהויקים. עיי״ש טעמו, וזה השמיענו עזרא.

מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גרד״קרלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״םהכל

(י) וְלִתְשׁוּבַ֣ת הַשָּׁנָ֗ה שָׁלַח֙ הַמֶּ֣לֶךְ נְבֽוּכַדְנֶאצַּ֔ר וַיְבִאֵ֣הוּ בָבֶ֔לָה עִם⁠־כְּלֵ֖י חֶמְדַּ֣ת בֵּית⁠־יְהֹוָ֑הי״י֑ וַיַּמְלֵךְ֙ אֶת⁠־צִדְקִיָּ֣הוּ אָחִ֔יו עַל⁠־יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלָֽ͏ִם׃

And at the return of the year king Nebuchadnezzar sent, and brought him to Babylon, with the goodly vessels of the house of Hashem, and made Zedekiah his brother king over Judah and Jerusalem.

מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמצודת דודמלבי״םעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

וּלְסוֹף (ס״א וּלְסוֹפָא) דְשַׁתָּא שְׁדַר מַלְכָּא נְבוּכַדְנֶצַר וְאַיְתֵיהּ לְבָבֶל עִם כְּלֵי רִגְגַת בֵּית מַקְדְשָׁא דַייָ וְאַמְלֵךְ יַת צִדְקִיָהוּ אֲחוּהִי עַל דְבֵית יְהוּדָה וִירוּשְׁלֵם.

ולתשובת השנה שלח המלך נבוכדנאצר – תניא רבי אליעזר אומר ארון גלה לבבל שנאמר ויביאהו בבלה עם כלי חמדת בית ה׳, רשב״י אומר ארון גלה לבבל שנאמר ולא יותר דבר אמר ה׳ אלו עשרת הדברות שבו, רשב״ל אומר ארון במקומו נגנז שנאמר ויאריכו הבדים ויראו ראשי הבדים מן הקדש ופליגא אדעולא דאמר עולא שאל מתיא בן חרש את רשב״י וכי מאחר שר׳ מלמדנו פעם ראשונה ושניה ארון גלה לבבל, ראשונה הא דאמרן, שניה מאי היא דכתיב ויצא מן בת ציון כל הדרה אתה מה אתה אומר. אמר לו שאני אומר ארון במקומו נגנז שנאמר ויאריכו הבדים, א״ל רבא לעולא מאי משמע, א״ל דכתיב עד היום הזה, ולעולם משמע, והא כתיב ואת היבוסי יושבי ירושלים לא יכלו להוריש עד היום הזה היכי דמי אלימא לא גלו והא תניא רבי יהושע אומר נ״ב שנה לא עבר איש ביהודה, תיובתא.

ולתשובת השנה שלח המלך נבוכדנאצר ויביאהו בבלה – [ומה שכתוב: ויקח אותו מלך בבל בשנת שמנה למלכו (מלכים ב כ״ד:י״ב)]⁠^אהללו שמנה שנים למלכות נבוכדנאצר הם, כי שנת^ב ארבע ליהויקים היא השנה הראשונה לנבוכדנאצר (ירמיה כ״ה:א׳).

א. נוסף במהד׳ קירכהיים. חסר בכ״י רוסטוק 32, מינכן 5.

ב. כך בכ״י מינכן 5, מוסקבה 853 ומהד׳ קירכהיים. בכ״י רוסטוק 32: ״משנת״

ולתשובת השנה – שהגלה יהויקים.

עם כלי חמדת בית י״י – דברים החמודים אותם לקח והשאר הניח עד גלות צדקיהו אז לקח הכל עמו ובמלכים מפורש שיצא יהויכין מלך יהודה על מלך בבל וגו׳ (מלכים ב כ״ד:י״ב).

וימלך את צדקיהו אחיו – אחיו של יהויקים וכן וימלך מלך בבל את מתניה דודו תחתיו ויסב את שמו צדקיהו (מלכים ב כ״ד:י״ז) דודו של יהויכין.

And at the return of the year that Jehoiakim was exiled.

with the precious vessels of the House of the Lord the desirable things. Those he took, and the rest he left until the exile of Zedekiah. Then he took everything with him. And in II Kings (24:12), it is explained that "Jehoiachin, the king of Judah, came out to the king of Babylonia, etc.⁠"

and he made Zedekiah his brother king Jehoiakim's brother, and so in II Kings (24:17), "And the king of Babylonia crowned Mattaniah his uncle in his stead and changed his name to Zedekiah,⁠" Jehoiachin's uncle.

את צדקיהו אחיו – דודו היה, כמו שכת׳ בתחלת הספר הזה ביחשים (דברי הימים א ג׳:ט״ו-ט״ז) ובספר מלכים (מלכים ב כ״ד:י״ז); אלא שהקרובים יקראו ״אחים״, ¹כמו ״כי אנשים אחים אנחנו״ (בראשית י״ג:ח׳), ״את לוט אחיו״ (בראשית י״ד:ט״ז) – והיה בן אחיו (בראשית י״ב:ה׳).

1. כמו ״כי אנשים אחים אנחנו״. אברהם מדבר שם ללוט, שהיה באמת בן אחיו כדלהלן; ואכן, המשמעות הפשוטה של ״אחים״ שם היא שהם היו קרובים, כמו שכותב רש״י שם (וראו גם האגדה שהוא מצטט).

[Jehoiachin’s] brother Zedekiah. He was really his uncle, as is recorded in the genealogies at the beginning of this book (1 Chronicles 3:15–16) and in the book of Kings (2 Kings 24:17). But relatives can be called “brothers,” as in: “for we are brothers” (Genesis 13:8), and in: “[Abraham’s] brother Lot” (Genesis 14:16); for Lot was the son of Abraham’s brother (Genesis 12:5).

ולתשובת השנה – ר״ל לעת שבא השמש אל הנקודה ההיא בעצמה שהית׳ עומדת כאשר שלח גדודיו על יהויקים אז שלח על יהויכין בנו (אולם כבוש יהויקים והמלכת יהויכין וכבושו והמלכת צדקיה היה הכל בשנה אחת).

ויביאהו בבלה – במ״ב נאמר שיצא אליו מעצמו להמסר בידו.

כלי חמדת – כלים החמודים של בית ה׳.

צדקיהו אחיו – לפי שנאמר למעלה שאחר יהויקים מלך יהויכין בנו אמר כאן שחזר והמליך את צדקיה אחיו של יהויקים.

שלח – תחלה שלח חיילותיו ואח״כ בא בעצמו ויביאהו כנזכר שם, צדקיהו אחיו – שם כתוב דודו, ועמ״ש באורך.

מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמצודת דודמלבי״םהכל

(יא) בֶּן⁠־עֶשְׂרִ֧ים וְאַחַ֛ת שָׁנָ֖ה צִדְקִיָּ֣הוּ בְמׇלְכ֑וֹ וְאַחַ֤ת עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃

Zedekiah was twenty-one years old when he began to reign; and he reigned eleven years in Jerusalem;

מקבילות במקראתרגום כתוביםעודהכל

(יא-יג) מלכות צדקיהו * – מלכים ב כ״ד:י״ח-כ׳, ירמיהו נ״ב:א׳-ג׳

בַר עֶשְרִין וַחֲדָא שַׁתָּא צִדְקִיָהוּ כַּד מְלַךְ וְחַד סְרֵי שְׁנִין מְלַךְ בִּירוּשְׁלֵם.

מקבילות במקראתרגום כתוביםהכל

(יב) וַיַּ֣עַשׂ הָרַ֔ע בְּעֵינֵ֖י יְהֹוָ֣הי״י֣ אֱלֹהָ֑יו לֹ֣א נִכְנַ֗ע מִלִּפְנֵ֛י יִרְמְיָ֥הוּ הַנָּבִ֖יא מִפִּ֥י יְהֹוָֽהי״יֽ׃

and he did that which was evil in the sight of Hashem his God. He did not humble himself before Jeremiah the prophet speaking from the mouth of Hashem.

מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״יר״י אבן כספירלב״גמצודת דודמלבי״םעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

וַעֲבַד דְבִישׁ קֳדָם יְיָ אֱלָהֵיהּ וְלָא אִתְכְּנָע מִן קֳדָם יִרְמְיָהוּ נְבִיָא דְאִתְנַבֵּי לֵיהּ מִן פּוּם מֵימְרָא דַיָי.

ויעש הרע – מהו הרע שלא נכנע לפני ירמיהו הנביא מפי י״י כמפורש ויאמר ירמיה אל צדקיהו כה אמר י״י אלהי צבאות אלהי ישראל אם יצא תצא וגומר (ירמיהו ל״ח:י״ז) עד דואג אני את היהודים וגומר (ירמיהו ל״ח:י״ט) וחוץ מחטא זה לא חטא אלא בזה שלא שמע לדבר נביא מפי י״י ושעבר על שבועת נבוכדנאצר אבל בתועבותיו והנמצא עליו על יהויקים לא הרע לעשות, מפי ר׳ אליעזר ב״ר משלם זצ״ל.

And he did that which was evil in the eyes of the Lord What is the evil? That he did not humble himself before Jeremiah the prophet, [who spoke] from the mouth of the Lord, as is explained in Jeremiah (38:17ff.): "And Jeremiah said to Zedekiah, 'So said the Lord God of Hosts, the God of Israel: If you go out, etc.'...'I fear the Jews, etc.'" But aside from this sin, he did not sin except insofar as he did not obey the words of the prophet speaking from the mouth of the Lord, and that he transgressed Nebuchadnezzar's oath. But he did not do "his abominations and that which was found in" Jehoiakim, i.e., the evil done by Jehoiakim. [This was heard] from Rabbi Eliezer the son of Rabbi Meshullam.

לא נכנע מלפני ירמיה הנביא וג׳ – העיקר היה מה שיעצו ירמיה להכנע לנבוכדנצר, כמו שיעץ לו: אם יצא תצא אל שרי מלך בבל וג׳ (ירמיהו ל״ח:י״ז). למלאות דבר י״י בפי ירמיה וג׳ (דברי הימים ב ל״ו:כ״א).

לא נכנע מלפני ירמיהו הנביא מפי י״י – הנה כבר נזכרו דברי ירמיהו לו בספר ירמיה (ירמיהו ל״ז-ל״ח).

מפי ה׳ – א שר ניבא לו מפי ה׳.

ויעש הרע – עמ״ש במלכים שם פסוק כ׳, ור״ל חטאי צדקיהו היה שלא שמע לדברי ירמיה ועבר על השבועה, ועם זה נלוה חטא דורו שהיו רשעים, ועם זה שלח ה׳ נביאיו יום ויום ולא שמעו עד עלות חמת ה׳ עד לאין מרפא יען ראה שאין להם שום רפואה כי אינם רוצים לשוב בכל אופן.

מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״יר״י אבן כספירלב״גמצודת דודמלבי״םהכל

(יג) וְ֠גַ֠ם בַּמֶּ֤לֶךְ נְבֽוּכַדְנֶאצַּר֙ מָרָ֔ד אֲשֶׁ֥ר הִשְׁבִּיע֖וֹ בֵּאלֹהִ֑ים וַיֶּ֤קֶשׁ אֶת⁠־עׇרְפּוֹ֙ וַיְאַמֵּ֣ץ אֶת⁠־לְבָב֔וֹ מִשּׁ֕וּב אֶל⁠־יְהֹוָ֖הי״י֖ אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

And he also rebelled against king Nebuchadnezzar, who had made him swear by God; but he stiffened his neck, and hardened his heart from turning to Hashem, the God of Israel.

מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ימצודת ציוןמצודת דודעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

וְאוֹף בְּמַלְכָּא נְבוּכַדְנֶאצַר מְרָד דְאַיְמֵי (ס״א דְאוֹמֵי) יָתֵיהּ בְּמֵימְרָא דַייָ וְאַקְשֵׁי יַת קַדְלֵיהּ וְתַקִיף יַת יִצְרָא דְלִבֵּיהּ מִן בִּגְלַל דְלָא לְמִתּוּב לְדַחַלְתָּא דַייָ אֱלָהָא דְיִשְרָאֵל.

וגם במלך נבוכדנאצר מרד אשר השביעו – מאי מרדותיה (בסוף מלכים ברמז רנ״ב).

אשר השביעו באלהים – על ספר התורה, כאשר פירשו רבותינו דאשכחיה דתליש בשרא וכו׳ כדאיתא במדרש אגדות^א (איכה רבה ב׳:י׳, נדרים ס״ה:) והכל מפורש בה. אבל אני לא באתי להאריך כי אם לקצר, והרוצה לעיין באגדה לידע דבר אמת ולהוציאו לאמתו תבוא עליו ברכה. וזה לך האות שתדע לשון המפרשים איזה מפרש בטוב ואיזה מפרש שלא בטוב, כל פרשן שמפרש תחלה פשוטו של מקרא בקצור לשון ואחר כך מביא קצת מדרש רבותינו זה פתרון טוב^ב וחלופיהן בגולם.

א. כך במהד׳ קירכהיים. בכ״י מינכן 5: ״אגדה״

ב. בכ״י מינכן 5 נוסף: ״ונחמד בעיני טוב״

אשר השביעו באלהים – כמפורש אמר נא לבית המרי וגומר (יחזקאל י״ז:י״ב), וכל הפרשה נאמר על יהויכין וצדקיהו: ויקח מלכה ושריה ויבא אותם אליו בבלה (יחזקאל י״ז:י״ב) זה יהויכין וסיעתו, ויקח מזרע המלוכה ויכרת אתו ברית (יחזקאל י״ז:י״ג) זה צדקיהו.

who adjured him by God as is explained in Ezekiel (17:12): "Say now to the rebellious house, etc.⁠" The entire chapter was written regarding Jehoiachin and Zedekiah: (verse 13f.) "took its king and its princes, and brought them to him to Babylon,⁠" refers to Jehoiachin and his company. "And he took of the royal seed and formed a covenant with him,⁠" refers to Zedekiah.

ויאמץ – חיזק.

אשר השביעו – להיות לו לעבד.

ויקש את ערפו – הוא ענין מליצה כאלו נתק שה ערפו עד שהיה לו מה אי אפשר לסבב פניו אל ה׳.

מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ימצודת ציוןמצודת דודהכל

(יד) גַּ֠ם כׇּל⁠־שָׂרֵ֨י הַכֹּהֲנִ֤ים וְהָעָם֙ הִרְבּ֣וּ (למעול) [לִמְעׇל⁠־]מַ֔עַל כְּכֹ֖ל תֹּעֲב֣וֹת הַגּוֹיִ֑ם וַֽיְטַמְּאוּ֙ אֶת⁠־בֵּ֣ית יְהֹוָ֔הי״י֔ אֲשֶׁ֥ר הִקְדִּ֖ישׁ בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃

Moreover all the chiefs of the priests, and the people, transgressed very greatly after all the abominations of the nations; and they polluted the house of Hashem which He had sanctified in Jerusalem.

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ימנחת שיעודהכל

וּלְחוֹד כָּל רַבְרְבֵי כַּהֲנַיָא וְעַמָא אַסְגִיעוּ לְשַׁקָרָא שְׁקַר הֵי כְּכָל תּוֹעֲבָתָא רִיחוּק עַמְמַיָא וְסָאִיבוּ יַת בֵּית מַקְדְשָׁא דַייָ דְאַקְדֵישׁ בִּירוּשְׁלֵם.

גם כל שרי הכהנים – להורות את ישראל כדכתיב ככל אשר יורו אתכם הכהנים הלוים (דברים כ״ד:ח׳), לא כהנים הדיוטים למחות אלא שרי הכהנים שהיכולת בידם למחות ולא מיחו.

ויטמאו את בית י״י – בשקוציהם.

אשר הקדיש בירושלים – לשכן שמו שם לעולם.

Also, all etc. They should have instructed Israel, as it is written (Deut. 24:8): "in accordance with all that the priests, the Levites, instruct you.⁠" This does not refer to simple priests, who have no power to protest, but to the chiefs of the priests, who have the power to protest, but they did not protest.

and they defiled the House of the Lord with their abominations.

which He had hallowed in Jerusalem to cause His glory to rest there forever.

למעול מעל – כתיב בוי״ו וקרי בקמץ חטוף והדומים אליו הנם כתובים במ״ג אות וא״ו.

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ימנחת שיהכל

(טו) וַיִּשְׁלַ֡ח יְהֹוָה֩י״י֩ אֱלֹהֵ֨י אֲבוֹתֵיהֶ֧ם עֲלֵיהֶ֛ם בְּיַ֥ד מַלְאָכָ֖יו הַשְׁכֵּ֣ם וְשָׁל֑וֹחַ כִּֽי⁠־חָמַ֥ל עַל⁠־עַמּ֖וֹ וְעַל⁠־מְעוֹנֽוֹ׃

And Hashem, the God of their fathers, sent to them by His messengers, sending again and again; because He had compassion on His people, and on His dwelling-place;

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ימנחת שימצודת ציוןמצודת דודעודהכל

וּשְׁדַר יְיָ אֱלָהָא דַאֲבָהָתְהוֹן עֲלֵיהוֹן דִיתוּבוּן בְּיַד אִזְגַדוֹהִי אַקְדֵים וְשַׁלָחָא מְטוּל דְחָיִס (ס״א דְחָאֵיס) עַל עַמֵיהּ וְעַל מְדוֹר בֵּית שְׁכִינַת קוּדְשֵׁיהּ.

וישלח י״י – כל זה צדק הדין שלא תאמר לא התרה בהם לשוב מדרכיהם הרעה אלא לאלתר ויטרוף לעד אפו (עמוס א׳:י״א) לכך נאמר וישלח י״י אלהי אבותיהם עליהם ביד מלאכיו והתרה בהם לשוב מרעתם ולא פעם אחת בשנה או בחודש אלא בכל יום ויום השכם ושלוח.

כי חמל על עמו – ולא חפץ במיתתן.

ועל מעונו – על דירת בית המקדש שאפילו מלך בשר ודם חומל על עמו ועל בית מדורו מלהחריבם.

And the Lord...sent upon them All this is an acknowledgment of divine justice, so that you should not say that He did not forewarn them to repent of their evil ways, as it is written: "grasped forever His anger and kept His fury forever (Amos 1:12).⁠" Therefore, it is stated: "And the Lord God of their forefathers sent upon them through His messengers,⁠" and forewarned them to repent of their evil, and not once a year or a month, but every day, "sending them with every fresh morn.⁠"

for He had pity on His people and did not desire their death.

and on His abode on the abode of the Temple, for even a flesh and blood king has pity on his people and on his abode, not to destroy them.

אבותיהם – במדוייקים מלא וא״ו וכן דינו ע״פ המסורת.

מעונו – מדורו כמו השקיפה ממעון קדשך (דברים כ״ו:ט״ו).

וישלח – שלח דבריו עליהם.

השכם ושלוח – שלח בהשבמה ר״ל בזריזות.

כי חמל – וחשב אולי ישובו ולא יאבדו הם והבית לא יחרב.

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ימנחת שימצודת ציוןמצודת דודהכל

(טז) וַיִּהְי֤וּ מַלְעִבִים֙ בְּמַלְאֲכֵ֣י הָאֱלֹהִ֔ים וּבוֹזִ֣ים דְּבָרָ֔יו וּמִֽתַּעְתְּעִ֖ים בִּנְבִאָ֑יו עַ֠ד עֲל֧וֹת חֲמַת⁠־יְהֹוָ֛הי״י֛ בְּעַמּ֖וֹ עַד⁠־לְאֵ֥ין מַרְפֵּֽא׃

but they mocked the messengers of God, and despised His words, and scoffed at His prophets, until the wrath of Hashem arose against His people, until there was no remedy.

תרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמנחת שימצודת ציוןמצודת דודעודהכל

וַהֲווֹ מְגַחְכִין בְּאִזְגַדַיָא דַייָ וּמְבַסְרִין בְּפִתְגָמוֹהִי וּמְתַלְעַיְבִין (ס״א וּמִתְעַלְבִין) בִּנְבִיאוֹהִי עַד דִי סְלִיקַת רוּגְזָא דַייָ בְּעַמֵיהּ עַד דְלֵית אֲסוּ.

ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים – (ברמז מ׳).

ויהיו מלעיבים – אמר רבי יהודה לא חרבה ירושלים אלא (שחייבו) [שבזו] את התורה ות״ח שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה׳ בעמו אד לאין מרפא, מאי עד לאין מרפא, אמר רב יהודה אמר רב כל המבזה ת״ח אין רפואה למכתו.

ומתעתעים בנביאיו – שכשהיו^א הנביאים עושים אותות^ב, מוטות ומוסרות (ירמיהו כ״ז:ב׳) אמרו בדקום או^ג דייק כמו שאמר להם הקב״ה, אף הם היו עושים כן כדי להלעיג על דברי הנביא להלעיג על דבריו^ד הואי הן מה שעושין.

א. כך בכ״י מינכן 5, מוסקבה 853 ובמהד׳ קירכהיים. בכ״י רוסטוק 32: ״כשהיו״

ב. כן בכ״י רוסטוק 32, מינכן 5 ובמהד׳ קירכהיים. בכ״י מוסקבה 853 חסר: ״אותות״

ג. כך בכ״י רוסטוק 32 ובמהד׳ קירכהיים. אולי צ״ל ״אי״ או ״אן״ (כמו ״אם״). בכ״י מוסקבה 853 (במקום ״בדקום או דייק״): ״בדקים אוריין״, ובכ״י מינכן 5 (במקום ״בדקום... שעושין״): ״כדקים (אולי צ״ל: כרקים) אוריין כמו כל דברי הואי הן מה שעושה״

ד. כך בכ״י רוסטוק 32. בכ״י מינכן 5, ובמהד׳ רוסטוק חסר ״הנביא להלעיג על דבריו״

ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים – בשלוחי הקדוש ברוך הוא.

ובוזים דבריו – של הקב״ה שודאי הדין עמו שאפילו שלוחי בשר ודם אין מבזין אותן ויראים לעבור על צוויו בין לרע בין לטוב ועמו בזו דבריו והלעיבו ותעתעו בנביאיו כל כך וגו׳.

But they mocked the messengers of God the messengers of the Holy One, blessed be He.

and despised His words [The words] of the Holy One, blessed be He, for surely He is just. No one mocks even messengers of a flesh and blood [king] and they are afraid to transgress his command, whether for bad or for good, but His people despised His words and mocked and scoffed at His messengers, etc.

מלעבים – כמו: מלעיגים ¹ומְתעתעים; תרג׳ ״והייתי בעיניו כמתעתע״ (בראשית כ״ז:י״ב) – ²״כמתלעב״.

³במלאכי האלהים – הם הנביאים, שהם שלוחי המקום יתברך.

ומִתַּעְתְּעִים – ⁴משפטו עם תי״ו התפעל: ״ומתתעתעים״: ⁵עד לאין מרפא – כל כך הרבו לפשוע עד שנמנעה מהם התשובה, ⁶שהיא המרפא.

1. ומְתעתעים. כך נראה לנקד; ואין להתבלבל מהמילה ״ומִתַּעתעים״ להלן בפסוקנו. חסירה מילה זו מכת״י מינכן, וגם אין היא מופיעה בדברי רד״ק המקבילים בספר השרשים ערך ״לעב״; ואולי היא מהתוספות שלו.

2. ״כמתלעב״. ראו בחילופים התוספות שבכת״י וטיקן ואוקספורד.

3. במלאכי וכו׳. דיבור זה חסר בכת״י מינכן, וסביר שהוא מתוספותיו של רד״ק.

4. משפטו עם תי״ו וכו׳. כך במכלול קל״ה. ובספר השרשים ערך ״תעתע״. הוא מוסיף שם שמקורו בשורש ״תעה״; וכן הוא כותב על הפסוק בבראשית ד״ה ״כמתעתע״. אך אין הוא מבאר איך מתפרש הביטוי ״ומתעתעים בנבאיו״. המיוחס לתלמיד רס״ג כותב ש״כשהיו הנביאים עושים אותות...אף הם היו עושין כן כדי להלעיג...⁠״.

5. עד לאין מרפא וכו׳. דיבור זה נמצא רק במשפחה אחת של עדי-נוסח, וסביר שהוא מתוספותיו של רד״ק.

6. שהיא המרפא. על השורש ״רפא״ במשמעות סליחה ראו ספר השרשים ערך ״רפא״ ופירושיו על הדוגמאות שהוא מציין שם.

Mal‘ivim [… u-mitta‘te‘im]. This is akin to: mal‘igim … u-mitta‘te‘im (ומתעתעים; =mocking … and playing tricks). On [the phrase] “and I shall appear to him ki-meta‘tea‘ (=as a trickster)” (Genesis 27:12), the Targum renders ke-mitla‘av.

On the agents of God. These are the prophets, who are messengers of God, may He be blessed.

U-mitta‘te‘im (ומִתַּעתעים; =and playing tricks). In principle this would feature a tav signaling the Hitpael: ומִתְתַּעתעים.

To the point where it was beyond remedy. [The Judeans] sinned so much that the option for repentance, which is the remedy, was taken away.

מלעיבים – בכמה ספרים ישנים מלא דמלא וכן נמסר עליו לית מלא.

ומתעתעים – במקצת דפוסים ישנים המ״ם בשו״א וטעות נפל בהם כי היא בחירק.

בנבאיו – במקצת מדוייקים חסר יו״ד ומסו׳ עליו לית חסר.

מלעיבים – ענין לעג כי והייתי בעיניו כמתעתע (בראשית כ״ז:י״ב) ת״א כמתלעב.

במלאכי – בשלוחי.

ומתעתעים בנביאיו – ר״ל אמרו שעוד הנביאים המה תועים מדרך הישר או הוא ענין לעג, כמו והייתי בעיניו כמתעתע (בראשית כ״ז:י״ב) ור״ל כמלעיג ומתעה.

עד לאין מרפא – עד שלא רצה לכפר עוד ועל שהחטא הוא חולי הנפש אמר לשון רפואה על הכפרה וכן ושב ורפא לו (ישעיהו ו׳:י׳).

תרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהכל

(יז) וַיַּ֨עַל עֲלֵיהֶ֜ם אֶת⁠־מֶ֣לֶךְ [כַּשְׂדִּ֗ים] (כשדיים) וַיַּהֲרֹ֨ג בַּחוּרֵיהֶ֤ם בַּחֶ֙רֶב֙ בְּבֵ֣ית מִקְדָּשָׁ֔ם וְלֹ֥א חָמַ֛ל עַל⁠־בָּח֥וּר וּבְתוּלָ֖ה זָקֵ֣ן וְיָשֵׁ֑שׁ הַכֹּ֖ל נָתַ֥ן בְּיָדֽוֹ׃

Therefore He brought upon them the king of the Chaldeans, who slew their young men with the sword in the house of their sanctuary, and had no compassion upon young man or maiden, old man or grey-headed; He gave them all into his hand.

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קמנחת שימצודת ציוןמצודת דודעודהכל

וְאַסֵיק עֲלֵיהוֹן יַת מַלְכָּא דְכַשְדָאֵי וּקְטַל יַת עוּלֵימֵהוֹן בְּחַרְבָּא בְּבֵית מַקְדְשֵׁיהוֹן וְלָא חָס (ס״א חָאִיס) עַל עוּלֵם וּבְתוּלְתָּא וְסָבָא וְאַרְכוֹנָא כֹּלָא מְסַר בִּידֵיהּ.

ויעל עליהם את מלך כשדים – שהם אומה שפלה שנאמר הן כשדים עם לא היה (ישעיהו כ״ג:י״ג), וכאן נתקיים הם קנאוני בלא אל וגומר עד בגוי נבל אכעיסם (דברים ל״ב:כ״א).

ויהרוג בחוריהם בחרב בבית מקדשם – והושב להם גמולם שכתוב ויטמאו את בית י״י (דברי הימים ב ל״ו:י״ד) ונתקיים מה שאמר והכו אל תחוס עיניכם וגו׳ עד צאו ויצאו והכו בעיר (יחזקאל ט׳:ז׳).

ולא חמל על בחור ובתולה זקן וישש – מה שאין כן מנהג אנשי חיילים כשנוצחים במלחמה והורגי׳ אנשי המלחמה אבל על זקן בחור ובתולה חומלים ומתמלאים רחמים וגם נבואת משה רבינו נתקיימה מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה גם בחור גם בתולה וגומר (דברים ל״ב:כ״ה).

And He brought upon them the king of the Chaldeans who were a lowly nation, as it is said (Isa. 23:13): "Behold the land of the Chaldees, this people has never been,⁠" and here was fulfilled (Deut. 32:21): "They provoked Me with a non-god, etc.... I will provoke them to anger with a vile nation.⁠"

and he slew their young men by the sword in their Temple and their recompense was requited them, as is written above (verse 14): "and they defiled the House of the Lord,⁠" and that which He said was fulfilled, (Ezek. 9:5ff.): "'and smite, let not your eye spare, etc....and go out,' and they went out and smote in the city.⁠"

and he had pity neither on youth nor virgin, elder nor ancient one unlike the custom of soldiers, who, when they are victorious in war, slay the combatants, but pity the elders, the youths, and the virgins, and are filled with compassion for them, and Moses' prophecy was fulfilled (Deut. 32:25): "The sword will bereave from outside and terror from within, youth, etc.⁠"

¹זקן וישש – בצר״י, כמו ״ישיש״ בחר״ק.

1. זקן וישש וכו׳. בספר השרשים ערך ״ישש״ הוא מוסיף לבאר ש״הישיש רב ימים מהזקן ושׂב״, וש״נקרא הזקן ׳ישיש׳ לפי שעמד הישות בו ימים רבים״.

Elderly or yashesh (=aged)—with a ṣerei. This is equivalent to yashish—with a ḥireq.

כשדיי׳ – כשדים ק׳.

וישש – בצר״י.

וישש – כמו וישיש והוא רב הימים מאד כמו גם שב גם ישיש בנו (איוב ט״ו:י׳) והוא מלשון יש ר״ל עמד בו הישות ימים רבים.

ויעל – העיר לב מלך כשדים לעלות עליהם.

הכל נתן בידו – ה׳ מסר בידו את הכל.

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהכל

(יח) וְ֠כֹ֠ל כְּלֵ֞י בֵּ֤ית הָאֱלֹהִים֙ הַגְּדֹלִ֣ים וְהַקְּטַנִּ֔ים וְאֹֽצְרוֹת֙ בֵּ֣ית יְהֹוָ֔הי״י֔ וְאֹצְר֥וֹת הַמֶּ֖לֶךְ וְשָׂרָ֑יו הַכֹּ֖ל הֵבִ֥יא בָבֶֽל׃

And all the vessels of the house of God, great and small, and the treasures of the house of Hashem, and the treasures of the king, and of his princes; all these he brought to Babylon.

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ימנחת שיעודהכל

וְאוֹף מָאנֵי בֵּית מַקִדְשָׁא דַייָ מְסַר בִּידֵי רַבְרְבַיָא וּזְעֵירַיָא וְתִסְבְּרֵי בֵּית מַקְדְשָׁא דַייָ וְתִסְבְּרֵי מַלְכָּא וְרַבְרְבָנוֹהִי כֹּלָא אַיְתֵי לְבָבֶל.

וכל כלי בית האלהים הגדולים והקטנים – שנותרו מגלות יהויקים ויכניה.

And all the vessels of the House of God, both large and small which were left over from the exiles of Jehoiakim and Jeconiah.

ואצרות המלך – במדוייקים חסר וא״ו קדמאה כחברו שבפ׳ ועיין מ״ש בד״ה א׳ ט׳.

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ימנחת שיהכל

(יט) וַֽיִּשְׂרְפוּ֙ אֶת⁠־בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים וַֽיְנַתְּצ֔וּ אֵ֖ת חוֹמַ֣ת יְרוּשָׁלָ֑͏ִם וְכׇל⁠־אַרְמְנוֹתֶ֙יהָ֙ שָׂרְפ֣וּ בָאֵ֔שׁ וְכׇל⁠־כְּלֵ֥י מַחֲמַדֶּ֖יהָ לְהַשְׁחִֽית׃

And they burnt the house of God, and broke down the wall of Jerusalem, and burnt all its palaces with fire, and destroyed all its goodly vessels.

תרגום כתוביםמצודת דודעודהכל

וְאוֹקִידוּ יַת בֵּית מַקְדְשָׁא דַייָ וּתְרָעוּ יַת שׁוּרָא דִירוּשְׁלֵם וְיַת כָּל פַּלְטֵירָהָא אוֹקִידוּ בְּנוּרָא וְכָל מָאנֵי רִגוּנָהָא לְחַבָּלָא.

להשחית – שברו וקלקלו להשחית אותם.

תרגום כתוביםמצודת דודהכל

(כ) וַיֶּ֛גֶל הַשְּׁאֵרִ֥ית מִן⁠־הַחֶ֖רֶב אֶל⁠־בָּבֶ֑ל וַיִּֽהְיוּ⁠־ל֤וֹ וּלְבָנָיו֙ לַעֲבָדִ֔ים עַד⁠־מְלֹ֖ךְ מַלְכ֥וּת פָּרָֽס׃

And those that had escaped from the sword he carried away to Babylon; and they were servants to him and his sons until the reign of the kingdom of Persia;

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמנחת שימצודת דודעודהכל

וְאַגְלֵי שְׁאָרָא דְאִשְׁתַּיְרַת מִן קְטָלָא דְחַרְבָּא לְבָבֶל וַהֲווֹ לֵיהּ וְלִבְנוֹהִי לְעַבְדִין עַד זְמַן דִמְלִיךְ מַלְכוּתָא דְפָרָס.

ויהיו לו ולבניו לעבדים עד מלוך מלכות פרס – ולמה עד מלכות פרס כי עד מלכות פרס עד אותו הזמן לא נתפייסה הארץ את שבתותי׳ והוא שכתוב כל ימי השמה תשבות (ויקרא כ״ו:ל״ה).

and they became vassals to him and to his sons until the reign of the kingdom of Persia And why until the kingdom of Persia? Because until that time, the land was not appeased for its Sabbaths, as it is written (Lev. 26:35): "As long as it is desolate, it will rest.⁠"

לו ולבניו – ¹לבנו ולבן בנו.

²עד מלך מלכות פרס – והם נ״ב שנה מיום שגלו, עד רצתה הארץ את שבתותיה (להלן פס׳ כא); ³כי לא היתה הפקידה שלמה עד שנת שתים לדריוש בן אחשורוש, שמלאו לחרבות ירושלם שבעים שנה (דניאל ט׳:ב׳).

1. לבנו ולבן בנו. כך על פי ירמיהו כ״ז:ז׳: ״ועבדו אותו...ואת בנו ואת בן בנו...⁠״. שם רד״ק מפרש ש״בנו״ הוא אויל מרודך ו״בן בנו״ הוא בלשצר (השוו סדר עולה רבה כח). אבל הזיהוי של בלשצר כבן בנו והקביעה שבן בנו באמת מלך אינם עומדים בפני העדות ההסטורית; ראו סיכומו של מ׳ בולה, ספר ירמיהו על אתר, הערה מספר 9.

2. עד מלך מלכות פרס וכו׳. דיבור זה נמצא רק במשפחה אחת של עדי-נוסח, וסביר שהוא מתוספותיו של רד״ק.

3. כי לא היתה הפקידה שלמה וכו׳. כוונתו היא ששבעים השנה של ריצוי השבתות נחשבות ממלכות נבוכדנצר, ואותן שנים נשלמו בשנת נ״ב לגלות; אבל גמר הפקידה היה בשנת שבעים לגלות כאשר מלאו ״לחרבות ירושלם שבעים שנה״, על פי דניאל ט׳:ב׳ (ראו דברי המפרשים שם באורך). לשון ״פקידה״ מבוססת על ירמיהו כ״ט:י׳; השוו דברי רד״ק שם (ועל ירמיהו כ״ה:י״ב). בעיקר, ראו דבריו על חגי א׳:א׳ על חשבון השנים, ואת מקורם בסדר עולם כט; וראו באורך הערותיו של ח׳ מיליקובסקי במהדורתו.

For [Nebuchadnezzar] and for his sons. [This refers to] his son and his son’s son.

Until the rise of the Persian kingdom. This amounts to fifty-two years from the day [the Judeans] were exiled, until the land paid back its sabbaths (v. 21). For it was not until the second year of Darius, when the seventy-year term for Jerusalem’s destruction was fulfilled (Dan 9:2), that [Israel] was fully remembered [by God] (cf. Jer 29:10).

ויהיו לו ולבניו לעבדים עד מלך מלכות פרס – רוצה לומר: שאז סר עבדותם שלא היו עבדים לו והנה היו בניו אויל מרודך בנו ובלשאצר בן בנו כמו שאמר הנביא ועבדו אותו ואת בנו ואת בן בנו.

ויגל השארית – לשטת רש״י היו״ד בציר״י כמו שכתב בפ׳ ואלה שמות ומ״ש שם ויגל את השארית דנבוזראדן נראה להגיה ויגל השארית דנבוכדנאצר וחכמי ספרד חלוקים עליו והוא עצמו סתר דבריו במלכים ב׳ י״ז כי רבים מאותן שכתב בחומש שהם בציר״י כתב במלכים שהם בסגול. נשלם דברי הימים בעזרת שובו מעונים.

השארית – מה שנשארו מן החרב הגלה לבבל.

עד מלוך וכו׳ – עד שכבש מלך פרס את בבל ומלך בה.

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמנחת שימצודת דודהכל

(כא) לְמַלֹּ֤אות דְּבַר⁠־יְהֹוָה֙י״י֙ בְּפִ֣י יִרְמְיָ֔הוּ עַד⁠־רָצְתָ֥ה הָאָ֖רֶץ אֶת⁠־שַׁבְּתוֹתֶ֑יהָ כׇּל⁠־יְמֵ֤י הׇשַּׁמָּה֙ שָׁבָ֔תָה לְמַלֹּ֖אות שִׁבְעִ֥ים שָׁנָֽה׃

to fulfill the word of Hashem by the mouth of Jeremiah, until the land had been paid for her Sabbaths; for all the days she lay desolate she kept Sabbath, until seventy years were complete.

מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירלב״גמצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל

נבואת ירמיהו על שבעים שנה לגלות בבל – ירמיהו כ״ה:י״א-י״ב, ירמיהו כ״ט:י׳, זכריה א׳:י״ב, זכריה ז׳:ה׳, דניאל ט׳:ב׳, עזרא א׳:א׳

לְאַשְׁלָמָא (ס״א פִּתְגָמֵי) פִּתְגָם נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ מִפּוּם יִרְמְיָהוּ עַד זְמַן דְאִתְרְעִיאַת אַרְעָא שְׁמִיטְתָא הָא כָּל יוֹמָא דְאִיצְדִיאַת (ס״א דִצְדִיאַת) אַרְעָא דְיִשְרָאֵל שְׁמִיטַת שַׁבְעִין שְׁנִין.

עד רצתה הארץ את שבתותיה – צא וחשוב לך^א שמטות משנכנסו^ב ישראל בארץ עד גלות ירושלים בחדש החמישי,⁠^ג ותעשה לך ימי שבע שבתות השנים תשע וארבעים שנה (ויקרא כ״ה:ח׳) ותמצא שבעים שמטות שלא שמרו^ד ישראל בארץ בשבתם עליה. ^ה

[^ומכאן ואילך אין צריך לפרשו כי כולו פשוט על כן לא הוצרכתי לפרש והמבין יבין.]

ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן. [^זודברי הטוב יֵאָמֵן, לכחוש משמן, מעוכלא ועד תומן (בבא בתרא פ״ט:) בגלות ובמזומן, מלאכיו לי לזמן, מצער להטמן, כאשר ישא האומן.]

א. בכ״י מינכן 5 נוסף: ״שבעים״

ב. כך בכ״י רוסטוק 32, מוסקבה 853. במהד׳ קירכהיים: ״משעמדו״, ובכ״י מינכן 5: ״למי שעמדו״

ג. כך בכ״י מינכן 5 ומהד׳ קירכהיים. בכ״י רוסטוק חסר ״בחדש החמישי״

ד. כך במהד׳ קירכהיים. בכ״י מינכן 5 (במקום ״שבעים שמטות שלא שמרו״): ״שמיעוט שמיטות שמרו״. ובכ״י רוסטוק 32: ״שבעים שמטות שמרו״

ה. ראו רש״י ויקרא כ״ו:ל״ה

ו. נוסף בכ״י מינכן 5

ז. נוסף בכ״י מינכן 5

עד רצתה הארץ את שבתותיה – תרצה, כי קודם לכן לא רצתה הארץ שבתותיה.

כל ימי השמה שבתה למלאת שבעים שנה – של שמיטה ויובל שבטלו ישראל בארץ וכנגדן גלו שבעים שנה אותן שבעים שבתה ארץ ישראל שנים שהכעיסו ישראל בארצם ארבע מאות ושלשים שנה מהם ג׳ מאות ותשעים משנכנסו לארץ עד שגלו ממנה עשרת השבטים ואתה מוצא אותם מפורשים מאתים וארבעים ושלשה משמלך ירבעם עד שהגלה הושע בן אלה ובימי שפוט השופטים שהכעיסו קי״א שנים והשאר סתומים הוא שנא׳ ואתה שכב על צדך השמאלי ושמת את עון בית ישראל וגו׳ (יחזקאל ד׳:ד׳) שלש מאות ותשעים יום וגו׳ (יחזקאל ד׳:ה׳) וכלית את אלה ושכבת על צדך הימני שנית ונשאת את עון בית יהודה ארבעים יום יום לשנה (יחזקאל ד׳:ו׳) מלמד שחטאו בית יהודה משגלו עשרת השבטים עד שחרבה ירושלים ארבעים שנה כיצד עשרים ושתים של מנשה כדכתיב ככל אשר עשה אחאב (מלכים ב כ״א:ג׳), ואחאב מלך כ״ב שנים ול״ג עשה תשובה הרי נ״ה מלך, ושתים דאמון וי״א דיהויקים הרי ל״ה שנה ונבואה זו נאמרה ליחזקאל בשנה החמישית לצדקיהו הרי ארבעים סך כולם מישראל ויהודה ארבע מאות ושלשים הרי לארבע מאות שנה ס״ד שמיטין ויובלות ל״ה שנים הרי חמש שמיטין הרי ס״ט ושנת היובל האחרונה נחשבה להם לעון שהרי בעונם גלו ממנה הרי שבעים שנה מקודשים של שמיטה שלא שמטום ישראל לפיכך גלו שבעים שנה לקיים מה שנאמר: אז תרצה הארץ את שבתותיה (ויקרא כ״ו:ל״ד) כך מפורש בסדר עולם וכאן מסיים בזה דברי הימים לפי שאמר למלאות שבעים שנה הוצרך לומר כאן פסוקים אלו ושל עזרא (תחלתו) להודיענו כשכלו אותן שבעים שנה היאך חזר הגלגל שחזרו לארצם לכך הוצרך לומר כאן בשנת אחת לכורש מלך פרס (דברי הימים ב ל״ו:כ״ב) עד מי בכם מכל עמו ויעל (דברי הימים ב ל״ו:כ״ג) ולכך נוספת וי״ו זו של ובשנת לפי שספר דניאל מפסיק בנתים שהרי ספר עזרא משוך וסדור אחר ספר דניאל וכך וי״ו מוסב מזה לזה.

until the land was appeased for its Sabbaths Because prior to that, the land was not appeased for its Sabbaths.

all the days of its desolation it rested until the completion of seventy years [corresponding to] the Sabbatical and Jubilee years that Israel had neglected to observe in the land, and corresponding to them they were exiled for seventy years. The land of Israel rested for those seventy years. The Israelites provoked [God] in their land for 430 years. These included 390 years from the time they entered the land until the ten tribes were exiled therefrom, and they are explained (as follows): 243 years from the time Jeroboam ascended the throne until Hoshea the son of Elah was exiled, and 111 years during the administration of the judges, when they provoked [Him], and the rest are obscure. That is what is stated in Ezekiel (4:4ff.): "And you shall lie on your left side, and you shall place the iniquity of the house of Israel, etc., 390 days, etc. And when you complete these, you shall lie on your right a second time, and you shall bear the iniquity of the house of Judah, 40 days, a day for a year, a day for a year.⁠" This teaches that the house of Judah sinned from the time that the ten tribes were exiled until Jerusalem was destroyed, for 40 years. How so? Twenty-two years of Manasseh, as it is written (II Kings 21:3): "according to all that Ahab did,⁠" and Ahab reigned 22 years (and he [Manasseh] repented for thirty-three years, totaling fifty-five years.) Add 2 years of Amon, and 11 of Jehoiakim, totaling thirty-five years, and this prophecy was transmitted to Ezekiel in the 5th year of Zedekiah, totaling 40 years. The sum total of them all, of both Israel and Judah, is 430 years. Note that there are 64 Sabbatical and Jubilee years in 400 years. There are 5 Sabbatical years in 35 years, totaling 69, and the last Jubilee year was counted for them as iniquity, for because of their iniquity they were exiled therefrom. Hence the 70 hallowed years of Shemittah that Israel did not observe. They were consequently exiled for seventy years to fulfill what was said, (Lev. 26:34): "Then the land will be appeased regarding its Sabbaths.⁠" So it is explained in Seder Olam (see ch. 26). Chronicles is concluded with this since he says: "until the completion of seventy years.⁠" He had to state these verses and those of Ezra (in the beginning) to let us know that when those seventy years were over, "the wheel rotated" and they returned to their land. He therefore said here: "in the first year of Cyrus, the king of Persia" until "Who among you is of all His people, etc., and he may ascend.⁠" The reason that the "vav" [and] of "And in the first year" is added, is because the Book of Daniel intervenes, for the book of Ezra continues in sequence after the Book of Daniel, and this "vav" connects them together.⁠"

עד רצתה הארץ את שבתותיה – כי כמו יובל אחד עמדו תחת עבדותו וזה כי בשנת תשע עשרה לנבוכדנצר חרבה ירושלים ונשארו למלכותו כמו חמשים ואחת שנה והנה שבתה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה שבתה תחת שלא שבתה שבתותיה בהיות ישראל בה והנה ידמה כי מעת שלא דקדקו ישראל בשמטות וביובלות שתשבת בהם הארץ באופן הנזכר בתורה היה ראוי שיעלו שנות השמטה כמו זה המספר והם כמו שלש מאות ועשרים וחמש שנה כי בכל יובל יש שבע שנות השמטה ושנת היובל והם שמונה שנים לכל יובל.

למלאת שבעים שנה – רוצה לומר: למלאת שבעים שנה למלכות נבוכדנצר כי כן היה זמן מלכותו כמו שזכר ירמיה וידמה שאלו השבעים שנה נחשבו מהתחלת גלות יהויקים כי מאז גלו קצת העם והובאו קצת כלי בית י״י בבלה כמו שנזכר בספר דניאל ואלו נשלמו בשנה הראשונה לכורש כמו שבארנו בספר דניאל.

למלאות – ענין השלמה.

רצתה – מלשון רצוי ופיוס.

שבתותיה – ענין בטול עבודה כמו שבת נוגש (ישעיהו י״ד:ד׳).

שבתה – בטלה ונחה מן עבודה.

למלאות דבר ה׳ – ר״ל מה שהיו בגולה כפי מספר הימים ההם היה בכדי להשלים דבר ה׳ אשר היה בפי ירמיה שיהיו בגולה עד שתתרצה הארץ להתפייס על שלא שבתה מעבודה בשנות השמטו׳ ויובלות כי בעודם עליה לא קיימו השמטות והיובלות כתקנן.

כל ימי השמה שבתה – ר״ל בזה התפייסה כי תמורות השמטות והיובלו׳ שבתה מעבודה כל הימי׳ שהיתה שממה מאנשיה ואין עובר בה.

למלאות שבעים שנה – להשלים שבעים שנה של שממון מול שבעים שנה של שמטות ויובלות שבטלה וכמ״ש רז״ל בס״ע.

למלאת דבר ה׳ בפי ירמיהו עד רצתה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה שבתה למלאת שבעים שנה – עיין פירוש רש״י שכתב והשאר סתומים גם כי לא עלה בידי רש״י כי אם ס״ט שמיטין. גם מה שכתב שנת היובל האחרונה נחשב להם לעון שהרי בעונם גלו ממנה, דברי תימה הם כי לא די שנגלו בעונם אלא שנענשו על שנגלו (ואם לפי זה יענשו על כל השמיטין ויובל שבטלו בימי גלותם ע׳ שנה שיגלו בעונם). גם חשבון המלכים שברש״י בנביאים אינם מדוקדקים ובכמה מקומות סותרים זה את זה כי כמה מלכים שמלכו בחיי אביהם וכמה מהמלכים שעמדו באמצע שנה ומונין השנה לזה ולזה. ומ״ש רש״י קי״א שנה שחטאו בימי השופטים ומ׳ שחטאו אחרי גלות הושע עד שחרבה ירושלים קשה למצוא החשבון ועוד כי צירף רש״י כל פרטי השנים כולם כאחד וחלקם לשמיטות והרבה מהן שחטאו ולא הגיע לשמיטה אחת ופעם שחטאו ח״י שנים ועברו בהם שלוש שמיטות גם יובל.⁠¹

(סיום) והנה אפרש חשבון הנכון בקצרה על פי לוח משנות השופטים והמלכים ושנות השעבודים והקלקולים שהיה בימי כל אחד לפי חשבון הישר מסדר השמיטין והיובלות...

1. (אמר נכדו הצעיר: ידעתי דברי האומרים כי אין זה פירוש רש״י ממש על דברי הימים.)

למלאות – שהיה א׳ למלאת דבר ה׳ מפי ירמיה שלחשבון זה כלה השבעים שנה בימי כורש שאז שלמו שבעים שנה מגלות הראשון, וכן היו צריכים להיות עוד בגלות עד רצתה הארץ את שבתותיה וזה לא נשלם עד ימי דריוש האחרון, שנשלמו שבעים שנה מן חורבן הבית, לכן היתה פקידה בשנה אחת לכורש ובזה נתמלאו דברי ירמיה, ואח״ס בטל הבנין עד שתים לדריוש, ובזה נתקיים עד רצתה הארץ את שבתותיה, וכבר כתבתי בריש ס׳ עזרא שספר עזרא נמשך לס׳ ד״ה, וסוף דה״י הוא תחלת עזרא ושם השלים הענין איך נתקיימו שני חשבונות אלו, עיי״ש.

מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירלב״גמצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל

(כב) וּבִשְׁנַ֣ת אַחַ֗ת לְכ֙וֹרֶשׁ֙ מֶ֣לֶךְ פָּרַ֔ס לִכְל֥וֹת דְּבַר⁠־יְהֹוָ֖הי״י֖ בְּפִ֣י יִרְמְיָ֑הוּ הֵעִ֣יר יְהֹוָ֗הי״י֗ אֶת⁠־ר֙וּחַ֙ כּ֣וֹרֶשׁ מֶלֶךְ⁠־פָּרַ֔ס וַיַּֽעֲבֶר⁠־קוֹל֙ בְּכׇל⁠־מַלְכוּת֔וֹ וְגַם⁠־בְּמִכְתָּ֖ב לֵאמֹֽר׃

Now in the first year of Cyrus king of Persia, that the word of Hashem by the mouth of Jeremiah might be accomplished, Hashem stirred up the spirit of Cyrus king of Persia, that he made a proclamation throughout his entire kingdom, and put it also in writing, saying,

מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קרלב״גרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודעודהכל

(כב-כג) הצהרת כורש * – עזרא א׳:א׳-ד׳

וּבְשַׁתָּא חֲדָא לְכוֹרֶשׁ מַלְכָּא דְפָרַס כַּד שְׁלִים פִּתְגָם נְבוּאָה דַייָ מִפּוּמָא דְיִרְמְיָה אַתְיָהוּ (ס״א אִתְיְהַב) רוּחַ גְבוּרְתָּא דַייָ בְּכוֹרֶשׁ מַלְכָּא דְפָּרָס וְאַעְבַּר כְּרוּזָא בְּכָל מַלְכוּתֵיהּ וְאוֹף בְּאִגַרְתָּא שְׁדַר לְמֵימָר.

את רוח כורש – רצונו.

ויעבר קול – כרוז הכריז לכל בני מלכותו.

וגם במכתב – שלח לכל בני מלכותו לאמר.

the spirit of Cyrus his will.

and he issued a proclamation lie made an announcement to all his subjects.

and also in writing He sent to all his subjects, saying.

וגם במכתב – העביר כרוז בכל מלכותו, וגם שלח להם כתבים.

And in writing. [Cyrus] had this proclaimed orally throughout his kingdom, and he also sent documents.

ובשנת אחת לכורש מלך פרס לכלות דבר י״י בפי ירמיה – זה הוא לשבעים שנה מהגלות הראשון כאמרו כי כה אמר י״י כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקד אתכם (ירמיהו כ״ט:י׳) וירצה בזה למלאות שבעים שנה מעת שהתעוררו כשדים כנגד מלך יהודה וכבר נשלם זה בשנת אחת לכורש כמו שזכרנו בראש ספר עזרא אשר נכתבו שם שני אלו הפסוקים האחרונים וידמה כי לזה נמשך ספר עזרא ושזה הספר וספר עזרא כתבם יחד איש אחד כי הלשונות מתדמות הנה זה הוא מה שראינו לבארן במה שהגבלנו הבאור בו בזה המקום. אך השאר שלא בארנו הוא מבואר בעצמו או בארנוהו בספר מלכים.

(כב-כג) התועלת העשרים ושנים הוא מה שלמדנו מזה המקום שהשבעים שנה שאמר ירמיה אינן נחשבות לחרבן הבית אך הן נחשבות להשתעבד ישראל תחת מלך בבל כמו שבארנו בספר עזרא ובבאורנו לזה. ולזה נשלמו בשנת אחת לכורש כמו שנזכר בסוף זה הספר. ובכאן נשלם זה הבאור והיתה השלמתו בשני לחדש ניסן של שנת תשעים ושמנה לפרט האלף הששי ישתבח היכול אשר עזרני ברחמיו וכרוב חסדיו ויתברך על כל ברכה ותהלה אמן. נשלם פירוש דברי הימים בעזרת שוכן מעונים.

העיר – מלשון התעוררות.

רוח – רצון כמו הנני נותן בו רוח (מלכים ב י״ט:ז׳).

ויעבר קול – ענין הכרזה כמו ויעבירו קול (שמות ל״ו:ו׳).

ובשנת אחת – בשנה הראשונה.

לכלות – לעת כלה הזמן אשר דבר ה׳ בפי ירמי׳ והוא בכלות שבעים שנה מעת שכבש נ״נ את יהויקים בראשונה וכאשר פרשנו בדניאל.

ויעבר קול – צוה להכריז.

בכל מלכותו – בכל מדינות מלכותו.

וגם במכתב – שלח הדברים האלה במכתב.

לאמר – וכה אמר.

מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קרלב״גרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודהכל

(כג) כֹּֽה⁠־אָמַ֞ר^א כּ֣וֹרֶשׁ׀ מֶ֣לֶךְ פָּרַ֗ס כׇּל⁠־מַמְלְכ֤וֹת הָאָ֙רֶץ֙ נָ֣תַן לִ֗י יְהֹוָה֙י״י֙ אֱלֹהֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְהֽוּא⁠־פָקַ֤ד עָלַי֙ לִבְנֽוֹת⁠־ל֣וֹ בַ֔יִת בִּירוּשָׁלַ֖͏ִם אֲשֶׁ֣ר בִּיהוּדָ֑ה מִי⁠־בָכֶ֣ם מִכׇּל⁠־עַמּ֗וֹ יְהֹוָ֧הי״י֧ אֱלֹהָ֛יו עִמּ֖וֹ וְיָֽעַל׃

"Thus says Cyrus king of Persia, 'All the kingdoms of the earth has Hashem, the God of heaven, given me; and He has charged me to build Him a house in Jerusalem, which is in Judah. Whosoever there is among you of all His people — Hashem his God be with him — let him go up.⁠"

א. כֹּֽה⁠־אָמַ֞ר א!=כּֽה⁠־אָמַ֞ר (חסרה נקודת החולם בכ"ף)
• הערת ייבין

מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לרש״ירד״קרלב״ג תועלותמצודת דודעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כב]

כִּדְנַן אֲמַר כּוֹרֶשׁ מַלְכָּא דְפָרָס כָּל מַלְכְּוָתָא דְאַרְעָא מְסַר לִי מֵימְרָא דַייָ אֱלָהָא דִשְׁמַיָא וְהוּא פַּקֵיד עֲלַי לְמִבְנֵי לֵיהּ בֵּית מַקְדְשָׁא בִּירוּשְׁלֵם דִי בְשֵׁבֶט יְהוּדָה מָאן בְּכוֹן דְאִית בֵּינֵיהּ מִכָּל עַמֵיהּ יְהֵא מֵימְרָא דַייָ בְּסַעְדֵיהּ וְיִסַק.

כה אמר כורש מלך פרס כל ממלכות הארץ נתן לי ה׳ – (במלכים רמז רי״א).

דרש רב נחמן בר רב חסדא מאי דכתיב כה אמר ה׳ למשיחו לכורש אשר החזקתי בימינו, אטו כורש משיח הוה, אלא אמר הקב״ה למשיח קובל אני לך על כורש אני אמרתי הוא יבנה ביתי ויקבץ גלותי והוא אמר מי בכם מכל עמו ה׳ אלהיו עמו ויעל. בעוה״ז הייתם נגאלים על ידי בשר ודם וחוזרים ומשתעבדים, אבל לעתיד לבא אתם נגאלים ע״י הקב״ה גאולת עולם שאין אחריה שעבוד שנאמר ופדויי ה׳ ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואומר ישראל נושע בה׳ תשועת עולמים לא תבושו ולא תכלמו עד עולמי עד, אמן.

כה אמר כורש מלך פרס כל ממלכות הארץ – שאני מושל מלך על כל ממלכות.

והוא פקד עלי – והוא צוה עלי על ידי ישעיה לבנות לו בית בירושלים שנאמר האומר לכורש רועי וגו׳ (ישעיהו מ״ד:כ״ח), כה אמר י״י למשיחו לכורש (ישעיהו מ״ה:א׳) וכבר נאמרה לו נבואה זו של ישעיהו.

אשר ביהודה – ירושלים במדינות יהודה.

מי בכם מכל עמו י״י אלהיו עמו ויעל – כך היה הכרוז על המדינות מי בכל עמו של הקב״ה יבוא לבנות ביתו אשר בירושלים.

ויעל – ויהי הקב״ה בעזרו ובעזרתינו.

So said Cyrus, the king of Persia, All the kingdoms of the earth For I reign as king over all the kingdoms.

and He commanded me And He commanded me through Isaiah to build Him a House in Jerusalem, as it is said (Isa. 44:2845:1): "Who says of Cyrus, etc. So said the Lord to His anointed one, to Cyrus.⁠" And this prophecy of Isaiah had already been said to him.

which is in Judea Jerusalem is in the provinces of Judea.

Who among you is of all His people, may the Lord his God be with him, and he may ascend So was the proclamation to the provinces: Whoever is of the people of the Holy One, blessed be He, may come to build His House, which is in Jerusalem.

and he may ascend and may the Holy One, blessed be He, help him and us.

והוא פקד עלי – הוא צוה עלי. והיכן צוה עליו? ¹אלא שהעיר את רוחו ונתן בלבו לשלח הגלות ולבנות לו בית בירושלם. או צוה על ידי נביאו; ²וכן התנבא ישעיה ״כה אמר יי׳ למשיחו לכורש״ וכו׳ ״אנכי העירתיהו בצדק וכל דרכיו אישר הוא יבנה עירי וגלותי ישלח לא במחיר ולא בשחד אמר יי׳ צבאות״ (ישעיהו מ״ה:א׳,י״ג).

³מי בכם מכל עמו יי׳ אלהיו עמו ויעל:

(סיום) נשלם פרוש דברי הימים.

1. אלא שהעיר את רוחו. נראה שלשון זו מבוססת על ״העירתיהו״ שבפסוק שהוא מצטט להלן, למרות שאותו ציטוט תומך דווקא בפירושו השני של רד״ק (וראו ההערה הבאה).

2. וכן התנבא ישעיה וכו׳. ככל הנראה, כוונתו היא שאותה נבואה של ישעיהו היא היא הציווי, וששמע כורש אודות הנבואה והיא הניעה את הצהרתו.

3. מי בכם...דברי הימים. היצגתי את הביטויים האלה באופן שהם מופיעים בנוסח-היסוד; ועיינו עוד בחילופים.

And [God] paqad ‘alay. [This means]: And He commanded me. But where did God command [Cyrus]? It is rather that He inspired him, prompting him to decide to let the exiled people go and build Him a Temple in Jerusalem. Alternatively, He commanded him through His prophets. Indeed, Isaiah prophesied, “Thus said the Lord to Cyrus, His anointed one … ‘It was I who inspired [Cyrus] to do the righteous thing and made all his ways just; he shall rebuild My city and let My exiled people go, not for any price or incentive,’ said the Lord of Hosts” (Isa 45:1, 13).

Any one of you of all His people, the Lord his God be with him and let him go up.

(Conclusion) The commentary on Chronicles is thus completed.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כב]

נתן לי – ר״ל הואיל וה׳ מסר בידי כל הממלכות א״כ מהראוי לי לעשות מצותו.

פקד עלי – צוה עלי לבנות ובו׳ כמ״ש האומר לכורש וכו׳ והיכל תוסד (ישעיהו מ״ד:כ״ח).

אשר ביהודה – אשר בארץ יהודה.

מי בכם – כי הדברים האלה צוה להכריז ושלח בין האומות ולזה אמר מי הנמצא בכם מעם ה׳ יהיה ה׳ עמו ובעזרתו.

ויעל – אל ארצם ר״ל הרשות נתון ממני לעלות.

מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לרש״ירד״קרלב״ג תועלותמצודת דודהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון